אופן השימוש בטבליות CO2 להעשרת האדמה

את הטבליות יש להוסיף להשקיה, באופן קבוע, בכל מחזור הגידול עד פעמיים בשבוע, תוך דגש על מתן העשרת ה-CO2 בתחילת
שעות האור של הצמח (העשרת CO2 בשעות החושף אינה תורמת דבר, כיוון שבשלב זה הצמח אינו קולט CO2).
במערכות הידרו, ניתן להוסיף את הטבליות ישר למיכל המערכת. יש להוסיף למי ההשקיה את הטבלית ולאפשר כ-10 דקות למים
לספוג את ה-CO2. במידה ומעוניינים לקצר זמן זה ניתן לרסק את הטבלית לתוך המים. העשרת המים ב-CO2 מורידה את ה-P
במי ההשקיה בשיעור קטן (ל-4 עד 6 שעות בלבד), ולכן יש לווסת את מי ההשקיה בהתאם.
כל טבלית מספיקה ל-100 ליטר מים להשקיה. ניתם לשבור את הטבליות ולעשות שימוש רק בחלק מטבלית כל פעם. במידה
ונעשה שימוש בעודף CO2 אין כל נזק לצמח ולשורשיו ! ולכן אין לחשוש מכך שהמינונים אינם מדוייקים. רק צמחים בריאים
יכולים להנות מההעשרה של האדמה, ולכן במידה ומדובר בצמח בעל בעיות מומלץ שלא להוסיף את הטבליות.
על מנת להתמודד עם קצב הגדילה המהיר יותר, הטבליות מכילות גם תוסף, בשיעור של 1.2% של מגנזיום, לאחר שהתגלה
בניסויים כי יש צורך במיקוראלמנט זה.

השימוש ב-CO2 ידידותי לסביבה, לאדמה ולצמח ואינו גורם כל נזק לבע"ח ובני אדם. יש לציין כי תוסף המגנזיום הוא ממקור
טבעי ולפיכך ניתן לשלב את הטבליות גם בגידולים אורגניים ללא חשש. חשוב לציין כי תוסף ה-CO2 הינו מוצר חדשני שיעילותו
עוד לא הוכחה מדעית . מומלץ למגדלים מתקדמים.

ההשפעות והקליטה של Co2 בשורשי צמחים

צמחים נושמים ! למרות שזה עשוי להישמע מוזר הם באמת עושים זאת אך באופן שונה מבני אדם, בתהליך המכונה פוטוסינתיזה.
הצמח עושה שימוש באור, H2O (מים) ו-CO2 (פחמן דו-חצמני), כדי להרכיב סוכרים בתהליך מורכב. הסוכרים משמשים
לבנייה של שורשים, עלים, גבעולים ופרחים. בסביבת גידול טובה, בה יש לצמח כמות אור ומזון מספקת, החסם העליון לתהליך
הזה הוא מחסור ב-CO2, אשר נמצא באויר בשיעור של רק 0.03%. לכן המחסור ב-CO2 מגביל את תהליך הגדילה של הצמח.
בתקופות פרה היסטוריות ריכוז ה-CO2 באויר היה גדול יותר מהריכוז כיום, צמחים עשו שימוש בריכוז הגבוה על מנת לגדול
באופן מהיר יותר וגם, עפ"י מחקרים שנערכו לאחרונה, על מנת להתמודד עם החום הגבוה יותר שהיה באותה תקופה.

בעבר, נהוג היה לחשוב כי קליטת ה-CO2 נעשית רק דרך העלים, אולם שימוש במיכשור ומחקר מודרני לגילוי ריכוז של CO2
בחלקי הצמח, הראה כי מרבית קליטת ה-Co2 אכן נעשית דרך קולטנים הנקראים סטומטות (Stomata), שתפקידם בצמח הוא
לווסת את הגזים בתוך הצמח, אך קליטת CO2 דרך השורשים נעשית (בשיעור קטן יותר) גם כן, בחלק גדול מהצמחים. הצמחים
משתמשים באמצעים שונים על מנת לקלוט את ה-CO2 ובאמצעים אחרים על מנת להעבירו לכל חלקי הצמח, בשביל לעשות בו
שימוש בתהליך הפוטוסינתיזה.

מספר נתונים רלוונטיים שנאספו מהמחקרים בנושא:

תגובת צמחים לריכוזים גבוהים של CO2 תלויה במין ובסביבת הגידול. תפוחי אדמה לדוגמא, מותאמים היטב לריכוזי CO2
באדמה, וכמו כן עשבי מרפא ומאכל שונים. המחקרים מצביעים כי שעור קליטת ה-CO2 במאצעות השורשים מהאדמה, עשוי
להגיע לעד 25% משיעור ה-CO2 שנקלט ע"י העלים. העברת הפחמן הדו-חמצני מהשורשים לשער חלקי הצמח, מבוצעת רק
בשעות בהם הצמח מקבל אור, במקביל להגדלת קצב הנשימה של הצמח. הוספת CO2 באופן מלאכותי הגדילה את הייבול בעד 18%
במספר ייבולים שנעשו בצורה מבוקרת, ע"י הוספה של CO2 שסופק בצורת אמוניום קרבונט (Ammonium Carbonate), בדומה
לאופן הפעולה של הטבליות להעלת ריכוז ה-CO2. בהעשרת האדמה ב-CO2 גדלה כמות ה-CO2 שנקלטת מהאדמה, והמסה
הכללית של הצמח גדלה (המסה נמדד בשקילה יבשה). ניתן להבחין בשינוי גם בבחינת ייצור של מספר חומצות אורגניות בצמח
Malic and Citric acid), ובגידול בכמות של תוצרי לוואי של , תהליך הפוטוסינתיזה (Aspiratic, serine, aspargine, glutamine
and tyrosine). גם בריכוזים רגילים של CO2 (ללא ההעשרה) קיימת קליטה מתמדת של CO2 ע"י השורשים והעברתם לשאר
חלקי הצמח.

בנוסף התגלה במחקרים שנערכו כי באדמה בטבע שיעור ה-CO2 גדול ב-1% עד 2% מאשר בתערובת גידול קנויה, כתוצאה
מתהליכים טבעיים באדמה. בסביבות סגורות, כגון בגידולים ביתיים, המחסור ב-CO2 באויר עשוי להיות אף גדול יותר, דבר
המגדיל את חשיבות קליטת ה-CO2 דרך השורשים כתחליף לקליטה רגילה באמצעות הקולטנים בעלים.